רונדוביה

כשפסעתי ברחובות רונדוביה הייתה לי תחושה שכבר הייתי בה. או יותר נכון: שכבר קראתי עליה בספר "הערים הסמויות מעין", של איטאלו קאלווינו. אני חייב להודות שכששבתי הביתה ופתחתי את הספר לא מצאתי בו תיאור של רונדוביה. אבל לספרים של קאלווינו יש נטייה להשתנות קצת כל פעם שאתה חוזר אליהם, כך שמוקדם לפסוק בעניין סופית.

רונדוביה תוכננה בקפידה, כך שאיש מתושביה לא יצטרך לפגוש את אהוביו לשעבר באמצע הרחוב.

כל תושב ברונדוביה יכול לצאת בבטחה מביתו לעמל יומו בלי חשש שמא ייתקל פתאום במי שהוא מנסה, לשווא, כבר שנים, לשכוח. ואין זה דבר של מה בכך בעיר קטנה. שני אדריכלים התפטרו והשלישי התאבד עד שמצא בונה העיר, ליאון ריאוניון, את הדרך לוודא שנתיבים הליכה מסוימים לא יחצו נתיבי הליכה אחרים לעולם. וכך הובטח: מבטים לא יושפלו. מילים לא יוחלפו כדי לכסות על מילים שאי אפשר בשום פנים ואופן לומר אותן. שפות תחתונות לא תרעדנה, בלי שליטה, על סף בכי.

לא רק כשרון תכנון היה לו, לליאון ריאוניון - אלא גם חוש הומור אקסצנטרי.

שכן, על התייר-המבקר ברונדוביה חל אפקט הפוך מזה שחל על התושב-אזרח. בכל נתיב שבו יבחר התייר ללכת במהלך ביקורו בעיר נגזר עליו לפגוש ברגע מסוים בדיוק את זו או את זה שהוא מנסה בכל מאודו לעקור מליבו. כלומר, אין לו דרך, לתייר, להימלט מזה. גם אם יקפיד ללכת בסמטאות צרות ונסתרות, המפגש יתרחש גם יתרחש.

אצלי זה קרה מעט אחרי שסיימתי את הביקור בכנסיית ההתגלות שבלב העיר. חציתי את הרחבה הגדולה עם דוכני הרוכלים ונכנסתי לרחוב שמוביל לאכסניה שלי, ואז - היא הגיחה מולי, עם ההליכה הזו שלה. הנכלמת. ואז נעצרה. ונופפה אלי בידה. נעצרתי גם אני. נופפתי גם אני אליה. נדמה שתושבי רונדוביה מורגלים בפגישות מעין אלו. של תיירי געגוע. כי הרחוב כולו התרוקן מהולכיו במהירות רבה. ואפילו מי שעמדו במרפסות ותלו כביסה נכנסו חזרה הביתה.

כעבור כמה שניות נותרנו בעולם רק שנינו. השפלנו מבט לנעלינו ואז, לאט, נשאנו מבט זה אל זה. אומדים את השינויים שחולל בנו הזמן.

לא היא ולא אני העמדנו פנים שאנחנו מופתעים מכך שנפגשנו. מי שמגיע לרונדוביה, יודע בשביל מה הוא מגיע לרונדוביה.

על מה שקרה אחר כך אני לא יכול לספר לצערי. מה שקורה ברונדוביה, נשאר ברונדוביה.

אבל אני כן יכול לספר שבמרכז הכיכר הגדולה שמסמנת את היציאה מהעיר, מוצב פסל ברונזה גדול של ליאון ריאוניון, בונה העיר, ומתחתיו ציטוט, כנראה שלו: "מעגלים לעולם אינם נסגרים. רק נפתחים".