למה צריך מספריים בסדנת כתיבה

חיכיתי שהמזוודה שלי תצא ממכונת השיקוף בשדה התעופה סחיפול והיא לא יצאה.

משהו הטריד את השוטרת והיא הביטה במסך ובי חליפות. אחרי כמה שניות קראה לקולגה שלה. שהתבוננה יחד איתה.

ואז שתיהן קראו לאיש אבטחה.

אחר כך המזוודה יצאה ממכונת השיקוף. אבל לפני שהספקתי לאחוז בה, השוטרת אחזה בה, הניחה אותה על שולחן קטן וסימנה לי להתקרב. איש האבטחה נעמד מאחוריה ועטף את האלה בכף היד השלו.

אני מאחר לטיסת ההמשך שלי, ניסיתי –

תפתח את המזוודה בבקשה, היא ציוותה.

היו לה פנים עדינות-עדינות וגוף גדול. שרירי. ומשהו ביציבה שלה רימז שהיא כבר הרבה שעות על הרגליים.

פתחתי את המזוודה. לא היה לי מושג מה היה רוצה מהחיים שלי. עד כמה שזכרתי במזוודת העלייה למטוס שלי היו לפ-טופ, שני ספרים, וסווטשרט למקרה שיהיה קר בטיסה.

תפתח את התא העליון, היא אמרה והעביר משקל מרגל לרגל.

פתחתי. והיא שלפה מתוך התא העליון מספריים.

אה, זה, אמרתי. בהקלה מופגנת, משתדלת מדי.

כן, מה לגבי זה? היא שאלה.

זה... נשאר לי בתיק בטעות. אני, כלומר אנחנו, מנחים סדנת כתיבה. כלומר... ממש אתמול הנחינו. ובמהלך השיעור השתמשנו במספריים.

סדנת כתיבה אתה אומר?

כן.

ולמה צריך מספריים בסדנת כתיבה, אם מותר לשאול?

אה, כי זה שיעור מיוחד. על חלומות.

ואיך בדיוק אתם משתמשים ב... מספריים בשיעור הזה?

את באמת רוצה להיכנס לזה? יש לי טיסת ההמשך בעוד –

אני חייבת לדעת, אדוני. אחרת בוודאי לא תגיע לטיסת ההמשך.

או-קיי, אנחנו מבקשים מאנשים לתעד במשך שבוע את החלומות שלהם בכתב. ואז נותנים להם מספריים כדי שיגזרו משפטים מתוך התיאור וירכיבו אותם מחדש. בסדר אחר. זה עוזר לפרוע את הליניאריות. את הסדר הטוב-מדי. את מבינה?

אני חושבת.

אם החלום לא ליניארי, אז גם הביטוי שלו בסיפור או בשיר יכול להיות לא ליניארי.

גם אני כותבת שירים.

באמת? איזה יופי. הייתי שמח לשמוע אחד, רק שיש לי –

אני כותבת אותם בפנקס הזה. בהפסקות שלנו. הם די קצרים. אני אקריא לך שיר אחד. זה לא יגזול הרבה זמן.

או-קיי.

אבל תגיד לי מה דעתך עליו. בכנות.

טוב.

וככה אני אוכל לדעת אם אתה באמת מלמד כתיבה או שאתה מתכנן לדקור את הטייס עם המספריים האלה שלך.

או-קיי.

"במכונת השיקוף

אי אפשר לראות

אם הלב של מישהו שבור"

יפה. באמת. נוגע ללב.

עוד אחד?

כן.

"אבל פעם ראיתי

בתוך איש עסקים יפני

מילות אהבה

שלא ייאמרו לעולם"

נהדר. באמת נהדר.

עוד אחד?

הייתי שמח, אבל אני מאחר לטיסת –

ההמשך שלך, אני יודעת. כדאי לי להמשיך לכתוב?

יש לך דחף פנימי לכתוב. כמו שלי יש. לכן השאלה של כדאי או לא כדאי לא רלוונטית.

אני מבינה.

אז –

אני אהיה חייבת להחרים את המספריים שלך, אדוני.

אני מבין.

ובפעם הבאה, כשאתה אורז, תבדוק שלא נשארו בתיק שלך בטעות חפצים חדים.

ברור.

יש לאדוני מזל גדול שאני הייתי במשמרת. אתה מבין את זה?

כן.

עם מישהי אחרת, עם פחות... חלומות, אדוני היה כנראה עומד עכשיו בחדר צדדי, בלי בגדים, עם רגליים מפושקות, ומישהו היה דוחף לו אצבע לרקטום.

אז באמת יש לי מזל. אני מאוד מעריך את זה ש –

יום טוב, אדוני. שתהיה לך טיסת המשך נעימה.